<h1>סמ"ג עשין סימן רמ"ח</h1>
<h2>דף טו:</h2>
שנינו במסכת מקוואות (פ"ט מ"ה) ומביאה בפרק קמא דשבת אלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית. ובתוספתא (מקואות פ"ז ה"ב) שונה זפת מור וקימוס, וקימוס דומה למור כדתניא בספרי שלא יערב קימוס במור, וגם משם משמע דלא גרסינן החומר אלא המור גרסינן ברוב ספרים. ופירש רבינו שלמה (ד"ה בכלי) דווקא זפת ומור אבל טיט ודבר אחר אינו חוצץ לפי שנופל מאליו ואינו מקפיד. ואינו נראה לרבינו יצחק לומר כן להכשיר שאר דברים החוצצין עליו בשעת טבילה, אלא מפרש דכל שכן שאר דברים שחוצצין בכל הכלים, [אלא] אפילו זפת ומור שאין חוצצין בשאר כלים שדרך לזופתן, בכלי זכוכית חוצצין.
<h2>דף טז:</h2>
מסקינן בפרק קמא דשבת על משנתנו דפ"ד דמקוואות (מ"א) המניח כלים תחת הצינור תמיד בכל עת ובכל זמן אחד כלים קטנים ואחד כלים גדולים אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ונתמלאו מי גשמים (ע"פ לשון רמב"ם מקואות פ"ד ה"ד) הרי אלו פוסלין את המקוה אחד המניח ואחד השוכח, שאפילו שכח הכלים תחת הצינור פסולין, גזרו על השוכח מפני המניח (ע"פ רמב"ם שם) לבית שמאי, וא"ר מאיר נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל ורבי יוסי אומר שם לא רבו ב"ש על ב"ה. ומודים כולן בשכח בחצר אפילו בשעת קישור העבים שלא גזרו שם משום מניח אע"פ שבהניח פסולין (עי' רמב"ם שם) הניח הכלים בחצר בשעת פיזור העבים ובאו עבים ונתמלאו הרי אלו כשרים כמי שהניחן בראש הגג לנגבן, וכן אם הניחן בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ונתמלאו הרי אלו כשרים אם שברן או כפאן המים הנקוים מהם כשרים (ע"פ רמב"ם שם).
<h2>דף סה:</h2>
אומר רבינו יעקב שאע"פ שבפרק במה אשה יוצאת (שבת ס"ה ב' ותד"ה דאמר) אוסר רב לטבול בנהרות שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים רובה ושנינו (מקואות פ"ה מ"ה) הזוחלין כמעין והנוטפין כמקוה ואין מקוה מטהר בזוחלין והלכה כרב באיסורי, מכל מקום בזו אין הלכה כרב אלא כשמואל שאומר שם נהר מסלעו וממקורו מתברך, ואף על פי שאנו רואין שהנהרות מתברכין יותר בשעה שהמטר יורד זהו הטעם כדתניא בסוף סדר תעניות (כ"ה ב') רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין התהום עולה לקראתו טפחיים מלמטה, וגם משם סייעתא לדברי שמואל ולכך הלכה כמותו, ועוד תניא בפרק אחרון דבכורות (נ"ה ב') רבי מאיר אומר לא פרת שמו אלא יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין מסייע ליה לשמואל דאמר נהרא מכיפיה מבריך, ואף על פי שלשמואל כל הנהרות פרין ורבין תופס פרת מפני שהוא עיקר, שהרי עיקר הנהר שבגן עדן פרת שמו שנאמר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, ומקשה והא כתיב והנהר הרביעי הוא פרת ומתרץ הוא פרת דמעיקרא וגם בכל הנהרות מתערב פרת כדאמר בנדרים (לפנינו בכורות נ"ה א') הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם.
<h2>דף צה:</h2>
גרסינן בירושלמי דיומא בפרק אמר להם הממונה (דף י"ט ב') רבי שמעון בן ביסנא בשם רבי אחא אומר הים היה בית הטבילה לכהנים לרחצה בו, ומקשה לאו כלי הוא בתמיה ומתרץ כההיא דאמר רבי יהושע בן לוי אמת המים מושכת לו מעין עיטם והיו רגלי השוורים פחותים כרמונים. ומה שנעשו כן זהו שיהו מוציאין ומביאין המים מעין עיטם בריוח כי להכשירו על ידי חיבור המעיין היה די כשפופרת הנוד כאשר בארנו למעלה. אבל אין לומר שמפני כן היו פחותים כרמונים כדי להוציאו מתורת כלי שלא יטמאוהו הכהנים העולין לטבול שם כדאמרינן במסכת שבת בפרק המצניע כלי שנפחת כמוציא רימון טהור, אין לומר כך כי הכהנים טמאין לא היו נכנסין שם במקדש אלא כהנים טהורים הרוצים לעבוד עבודה (עי' פסחים ק"ט ב' תד"ה בים). ומורי כתב בשם הרב רבי אלחנן (הו"ד בריטב"א למכות ד' א') לפי שכל שפע המעיין נכנס בתוך הים והם טובלין בו לכך צריך [כ]מוציא רימון שדומה [ל]כלי לגמרי, ותניא נמי בתוספתא (מקואות פ"ד ה"ה) מעיין היוצא לתלמי ומתלמי לבריכה ראשונים ראשונים הרי אלו פוסלים מפני שהם כשאובים משמע שהתלמי הוא כלי ואפילו יש במעיין ארבעים סאה מתחילה מכל מקום הואיל ועיקר הקילוח של מעיין לתלמי הוא נכנס נחשבין שאובין, ואף על פי שאומר שם בסיפא דברייתא כיצד עושה נוקבו כל שהו התם שאני שאין טובלין בתלמי אלא בבריכה ואין לחוש כל כך למראית העין. וכל שהו לאו דווקא וצריך כשפופרת הנוד או ככונס משקה.
<h2>דף קט.</h2>
אומר רבינו יצחק ברבי שמואל כי יש להביא ראיה למה שבארנו למעלה (דף ר"מ ד' בד"ו [הו' במקואות פ"ב מ"ז]) שהמעיין מטהר בין בזוחלין בין באשבורן מדתנן במסכת פרה פרק ו' (מ"ה) המפנה את המעיין לתוך הגת [או] לתוך הגבים פסולין לזבין ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת מפני שלא נתמלאו בכלי, והאי מפני אמי חטאת ומצורעים לבד עומד, למדנו דלטבילת זבים דווקא שטעונין מים חיים פסולין אבל לשאר טבילות כשרים אף ע"פ שנעשו אשבורן שהן בתוך הגבים או בתוך הגת הא למדת שהמעיין מטהר באשבורן. ועוד הביא רבינו יעקב ראיה מדתנן במסכת מקוואות (פ"ה מ"ד) ומביאה בפרק שמנה שרצים (שבת ק"ט א') כל הימים כמקוה שנאמר ולמקוה המים קרא ימים, פירוש ואין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן, רבי יהודה אומר הים הגדול בלבד כמקוה רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש מי חטאת, משמע שאין רבי יוסי חולק על מה שמטהרין באשבורן כמקוה אף על פי שחושבן כמעיין לעניין שמטהרין בזוחלין (בכורות נ"ה ב' תד"ה שמא) ועוד יש ראיות אחרות ואין לי להאריך.
